מאת: iris agmon

הערה נוספת למר פלוני:
ההתייחסות בפוסט לאפשרות שמרכזי המצוינות יהפכו בהמשך (שים לב, נאמר "בשלב הבא", כלומר לא כרגע ולא במוצהר!) לרובד עליון בהרארכיה של מערכת ההשכלה הגבוהה, מעל האוניברסיטאות, מופיעה בפתיח לפוסט, לא במאמר של פרופ' גולדרייך.
בפתיח זה לא מדובר על כך שפיזית – מרכזי המצוינות מוקמים מחוץ לאוניברסיטאות. אלא הדברים מתייחסים להתפתחות העתידית הצפויה מן העובדה שנבחרים תחומי מדע מוגבלים ובמסגרתם – חברי סגל מסוימים בלבד מקרב כל המתמחים באותם תחומים ורק באלה מושקעים סכומי כסף גדולים, ע"ח יתר תחומי המחקר ואנשי המחקר באקדמיה, שממשיכים להתמודד עם השלכות המחנק התקציבי. כאשר נעשה מהלך כזה, ניטלת למעשה מהאוניברסיטאות האפשרות לעצב את כיווני התפתחותן ולאזן בין תחומי מחקר שונים. מדובר בצעד ראשון לקראת יצירת מרכזים שלהלכה, כאמור בפתיח, הם חלק מהאוניבריסטאות, ולמעשה – הם חיצוניים להן (ובהזדמנות זו מומלץ למר פלוני לקרוא את הדברים בצורה מדויקת ובתוך ההקשר שבו הם מופיעים).
אם מצרפים מהלך זה לתוכנית, שהיא חלק מאותה רפורמה של "עידוד מצוינות", להשקיע סכומי עתק נוספים בהבאתם של "כוכבים" מחו"ל (תכנית "החזרת המוחות"), באמצעות הצעות שלא יוכלו לסרב להן, קל להבחין בהגיון שמוביל את מהלך הקמת מרכזי המצוינות: יצירת מסגרות שממותגות כ"מצוינות" ביחס לאוניברסיטת-הבית ובניית שכבת חוקרים-מרצים שמתוגמלים בשכר ותנאי עבודה חריגים, בתוקף "כוכבותם". התוצאה – הוספת שכבה מעל ההירארכיה הקיימת (של אוניברסיטאות "מחקר" ומכללות "הוראה") בדמות "מרכזי מצוינות". במובן זה, המרכזים צפויים להיות חיצוניים לאוניברסיטאות, גם אם פיזית הם ישבו בתוכן.
מובן מאליו שהדברים אינם מופיעים כך בתיאור המרכזים באתר הקרן הלאומית. זהו ניתוח ההגיון שעומד מאחורי המהלך (אשר בפתיח לפוסט הובא רק בקווים כלליים, בהיותו פתיח בלבד).
אם אלו הבלים, כפי שמר אלמוני קובע בבטחון, או לא – דבר זה יתברר בעתיד, ככל שיתקדם יישומה של תוכנית זו ותימשך במקביל הזנחתם וניוונם של תחומי מחקר שלמים שבאופן אקראי לגמרי לא זכו לחסדי האוצר.